החלטה בתיק ע"א 12040/04

1.        המערער הגיש את הערעור שבכותרת וחוייב בתשלום אגרה כדין. הוא עתר לביטול החיוב באגרה. טענתו היא, כי בערעור קודם שהתברר בבית משפט זה באותו העניין (ע"א 797/04) הוחלט על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי בהסכמת הצדדים תוך מחיקת הערעור ללא צו להוצאות. על פי תקנה 18(ב) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח - 1987 (להלן: "התקנות") טען המערער כי אין לחייבו באגרה בשנית בנסיבות אלו. מזכירות בית המשפט חייבה את המערער באגרה בשל העובדה כי שעה שנמחק ההליך הקודם הוחזרה למערער האגרה. לטענת המערער, אין בנתון זה כדי לשנות מן הכלל הקבוע בתקנות כי בנסיבות בהן הוחזר תיק מערכאת ערעור לערכאה ראשונה, אין לשלם אגרה בגין הגשת ערעור נוסף על ההכרעה שבעקבות זאת. ביום 13.1.05 ביקשתי את עמדת המדינה בשאלה זו. המדינה הודיע כי היא מתנגדת להחזר האגרה בנסיבות אלו. בתגובה צוין, כי בע"א 797/04 - שנמחק כאמור - הוחזרה האגרה במלואה. לפי עמדת המדינה, תכליתה של תקנה 18(ב) לתקנות היא מניעת כפל אגרה בנסיבות בהן התיק הוחזר לערכאה הראשונה ולא אמצעי המאפשר פטור מוחלט מאגרה. ממילא, אין מקום לפטור מאגרה בגין ערעור שני מקום בו האגרה בגין הערעור הראשון, הוחזרה למערער, מה גם שפטור מעין זה מחייב הסמכה בדין ומקור מעין זה - אין. ביום 14.2.05 הגיש המערער השלמה לטיעוניו. הוא שב וטען כי לשון התקנות ברורה היא, ועולה מהן כי אין לחייבו באגרה בערעור הנוסף, בלא קשר לשאלה אם הוחזרה לו האגרה ששילם. הוא הוסיף, כי במקרה של ספק יש לבחור בפרשנות המקלה עמו.  

2.        לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להחזר האגרה - להדחות. אכן, מקובלת עלי עמדת המדינה לפיה בנסיבות המקרה שבפני חייב היה המערער בתשלום האגרה בגין הגשת הערעור שבכותרת. תקנה 18(ב) לתקנות קובעת כי: " בערעור על כל פסק דין נוסף שניתן בתובענה לאחר החזרת  הדיון בנושא הערעור מאת בית משפט שלערעור אל הערכאה הראשונה עקב  ערעור קודם של אותו מערער, אין המערער חייב בתשלום אגרה". תכליתו של כלל זה נראית ברורה מאליה. מתקין התקנות ביקש למנוע מצב בו בעל דין נדרש לכפל אגרה בגין הטיפול בהליך דומה או זהה (השוו רע"א 4648/03 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סריגי צביאק בע"מ, (לא פורסם)). אכן, נקודת המוצא היא חיוב כל הליך בתשלום אגרה (תקנה 2(א)) וזאת על בסיס האיזון בין זכות הגישה לערכאות מזה, והשתתפות של הפרט בעלות ההליך המשפטי תוך מניעת הליכי סרק, מזה (ראו בג"ץ 6490/04 נאדר מוחמד עלי צביח נ' מפקד כוחות צה"ל (לא פורסם); ע"א 8743/04 משה בר-נר נ' אשר רוט (לא פורסם)). חלק מן העקרון לפיו הפרט נושא בהשתתפות בעלות ההליך אך לא במחירו המלא היא העובדה כי לעיתים ההליך מורכב יותר ממהלך הדברים הרגיל ובכל זאת אין הפרט נדרש לשלם אגרה נוספת מעבר למקובל. אחד ממקרים אלו הוא זה הנקוב בתקנה 18. בנסיבות בהן הוחזר הדיון באותו העניין לערכאה קודמת - על ידי ערכאת הערעור - נראה כי אין זה מוצדק לחייב את הפרט באגרה נוספת שעה שהוא מבקש לשוב ולהשיג על ממצאיה של הערכאה הראשונה. כך, שכן גלומה בתקנה ההנחה כי הערעור הראשון מבין השניים היה מוצדק לכאורה - שעה שהעניין הוחזר לערכאה הקודמת - ומכל מקום, משעה ששולמה אגרה עבור בירור העניין בערכאת הערעור, אין לחייב באגרה נוספת בגין המשך אותו בירור עצמו. בעל הדין נדרש על כן להשתתף בעלות ההליך אך לא לממנו במלואו.

3.        על יסוד האמור לעיל - עליו אין המערער חולק - נראה כי לו היה המערער משלם אגרה בערעור הראשון בו נקט ולאחר מכן נדרש היה להגיש ערעור נוסף בגין החזרת העניין לבית המשפטהמחוזי, לא היה נדרש לשלם אגרה בגין ערעור נוסף זה. אולם נסיבות המקרה מיוחדות הן שעה שבערעור הראשון הוחזרה למערער האגרה ששילם. כלום יש בכך כדי להביא לתוצאה שונה באשר לחיוב באגרה בערעור השני? תשובתי לשאלה זו היא בחיוב. עקרון היסוד שבתקנה 2(א) לפיו כל הליך חייב באגרה, ושילוב התכליות המונחות ביסודו - חולש הוא על התקנות כולן. אשר על כן נקודת המוצא היא כי גם הערעור השני שהוגש חייב היה בעקרון באגרה אלמלא יש פטור מאגרה. משעה שתכלית תקנה 18(ב) לתקנות היא מניעת כפל אגרה, ממילא אין לראותה כסעיף המקנה פטור מאגרה בנסיבות בהן לא שולמה אגרה מלכתחילה. הנחת היסוד המגולמת בתקנה 18(ב) לתקנות היא כי בעל הדין שילם אגרה בגין הערעור הראשון שקיבל וזו לא הוחזרה לו ומכאן שיש למנוע כפל אגרה על ידי חיוב נוסף באגרה בערעור השני. הפירוש המוצע על ידי המערער - ולפיו יש לראות בתקנה 18(ב) מקור לפטור מאגרה ללא קשר לשאלת החזר האגרה בערעור המוקדם יותר נראה בעיני בלתי סביר. לא מצאתי בפירוש מעין זה כל הגשמה של תכלית המובילה לצורך במתן פטור בנסיבות מעין אלה בהן הלכה למעשה המערער לא שילם אגרה בהליך הראשון. מדוע יופטר הוא מאגרה בהליך השני שיזם? לשאלה זו לא מצאתי מענה בטיעוני המערער בפני. אף פרשנות לטובת בעל הדין המבקש להיכנס בשערי בית המשפט צריך שתהא פרשנות סבירה. פרשנות מעין זו מובילה לדידי לדחיית הבקשה שבפני.

4.        ודוק: התוצאה בעניין זה יכולה היתה להיות שונה אם מתברר היה כי החזר האגרה בהליך הראשון היה חלקי (וראו בג"ץ 6490/04 הנ"ל). יכול ואז ניתן היה לקבוע כי המערער יחוב בהליך הערעור השני שהגיש רק בהפרש בין הסכום אותו שילם בערעור הראשון ובין שיעור האגרה הקבוע בדין, כך שבסך הכל ישלם אגרה מלאה אחת בגין שני הערעורים. אולם, אין אני נצרך להכריע בעניין זה בנסיבות המקרה שעה שהוברר כי המערער קיבל את מלוא האגרה עם מחיקת ערעורו הראשון.

5.        התוצאה היא, כי הבקשה להחזר האגרה בהליך שבכותרת, נדחית.

ניתנה היום, י"א באדר א' התשס"ה (20.2.2005).

                                                             יגאל  מרזל

                                                                  ר ש ם 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: